היום קבלתי דואל מהאמא שלי שנתן לי את הרצון לבכות - כמה פעמים יכולים להגיד לך שאת חטיחת אפס בלי שתרגישי ככה?
קשה לי לכתוב על זה, כי זה כל כך מאייף אפילו לחשוב על כל הקטע הזה עם ההורים שלי, וכי אני מנסה להכריח את עצמי לכתוב על הנוסע הזה בעברית.
אני מפחדת שארגיש מרירות, ומתפללת לה שהוא ישמור עלי
אך אני גם כן חושבת שאם לא הייתי כבר מרגישה שאני לא מקיימת את הפוטנציאל לי, היה יותר קשה להורים שלי להשפיע עלי כחה - כי באמת, אנימרגישה שמאז שהגעתי לארץ, אני לא מתפקדת בצורה
שבה אני רצה לתפקד, ולא יודעת איך בדיוק לתקן את המצב.
אני נשפכת מאייפות, כי אני חולה השבוע, שזה גם כן קשה לי - אני אוהבת לעשות דברים, לא להשאר בפנים ולנוח
אל תחשבו שאני בן אדם שלילי- זה ממש לא כחה, אני פשוט בוחרת להוציא את רוב השליליות שלי דרך האינטרנט
בנושא קצת אחר - כשאני קורא משהו שמישהיא כתבה, אני שם לב לכל הלשון המיני/מגדרי (? זה שהכל בלשון נקבה). אז כשקראתי את זה, בלט מאוד (?) הביטוי "בן אדם" בתוך כל הלשון הנקבה. אולי הלשון צריך ביטוי נוסף - אולי "בת חוה" או משהו.
ReplyDelete:)
That is a great suggestion. It kind of reminds me of Chronicles of Narnia, where the witch calls humans sons of Adam/daughters of Eve :)
ReplyDelete